שיתוף:
שיתוף:
1967-2023
חבר קיבוץ חולית
אברהם (אבי) גבריאל קורין נולד ב-07/03/1967 (בן 56 במותו) בארגנטינה,
בן בכור למשה ושרה קורין ואח לחגית, דניאל, ואריאל.
אבי היה ילד חייכן שהפיץ שמחה סביבו. בילדותו למד בבית הספר "רמת שלום" ולאחר מכן למד בבית הספר "שלום עליכם". במשך כל שנות ילדותו ועד לבגרותו היה חניך בתנועת הנוער "נוף אש". בנוסף לחינוך ציוני וערכי לו זכה מבית, התחנך גם בתנועה על ערכים של אהבת ארץ ישראל, ועל השאיפה להגשים, לעלות לארץ, ולהתיישב בישוב חקלאי בארץ.
כשהיה בן 20 הצטרף לגרעין עולים ועלה לארץ לקיבוץ חולית ובכך הגשים את חלומו. אבי התגייס לצה"ל, שירת כמש"ק עולים בנחל והמשיך את הדרך בה הוא חונך וגדל. לאחר הצבא, בחר אבי להמשיך ולהתגורר בקיבוץ חולית שם מצא בית ומשפחה.
בשנת 1996 התחתן עם ורד ושניהם בנו את ביתם המשותף בחולית.
בשנת 2003 נולדה להם שלישיה מקסימה, עידו, אלה ויהל שבן רגע הפכה להיות השלישיה של הקיבוץ.
אבי היה אבא מסור, הוא דאג לילדיו והיה שותף בכל תחום בחייהם ואהב אותם מאוד. במהלך חייו בקיבוץ היה שותף לבניית הרפת בחולית, עבד בתחזוקה,
ובעשרים ושלוש השנים האחרונות שימש כרבש"צ קיבוץ חולית. תפקידו כרבש"צ הסב לו תחושת הגשמה, הוא ראה בתפקיד הזה שליחות להגן על הבית, על הקהילה, ועל האנשים שאותם שכל כך אהב.
אבי אהב לצלם ולטייל, היה מאוד מחובר לטבע, אוהב אדם ואדמה, תמיד מוקף באנשים שאהבו אותו, ומוכן להושיט יד ולעזור לכל אחד בכל דבר.
ב-07/10 ביום שבת הארור, יצא להגן על הקיבוץ הקהילה והבית ונתקל בקבוצה גדולה של מרצחים שפשתה על הקיבוץ.
אבי מת בעת מילוי תפקידו בקרב על הבית כשהוא משאיר אחריו חברים, הורים, אחים ושלושה ילדים.
יהי זכרו ברוך.
אזכור אותך תמיד. מרסלו.
אבי חבר יקר שלי האיש עם החיוך הענק והחיבוק החם. כל כך מתגעגעת לשיחות נפש שלנו, לראיה הקיבוצית של פעם, להקשבה ולחיבור המיוחד שהעה ביננו. פערת בי בור עמוק בנשמה בור של געגוע ועצב שלא ניגמרים. חבר יקר תמיד אוהבת. ענת גילור.
אבי היה בן אדם חייכן ועם אופי מיוחד.תמיד חיובי ,הוא היה מהאנשים הראשונים שפגשתי כשהגעתי לחולית.תמיד מוכן לעזור, היה רציני כשצריך אבל גם ידע לצחוק.קשה לחשוב שלא אראה אותך יותר, אזכור אותך תמיד. אסטבן.
אבו ואווו כמה זכרונות! היית מהפנים הראשונות שהכרנו והתחברנו כשהגענו לקיבוץ. המבטא הזה ישר חיבר בינינו, ידענו שאת. אחד משלנו. משם ההיכרות והחברות צמחה. אני זוכרת אין ספור שיחות שהיו לנו, על הקיבוץ, על החברים, על שמחות ועל קשיים אבל מה שאני הכי זוכרת שאת העזרה והנתינה ללא תנאים, ידעתי שאם אצטרך, אתה תמיד שם. ואת הצחוקים? את זה לא שוכחת אף פעם, כל חג, ארוחת שישי קיבוצית היינו יושבים עם הצעירים (כולל אותך) והיינו צוחקים על שטויות ועל סיטואציות משונות שאת זה אשאיר לנו. תודה אבו, ככה נהגתי לקרוא לך. תנוח על משכבך בשלום. שלי וורבוף אדיב.
אבי עזר לי כמה פעמים. כמה פעמים יצא לי להיכנס בחול בדרך קיצור מניר יצחק, למשל.. עם הילדים בשעות הכי חמות.. לא יכולה להסביר אבל התקשרתי לאבי. מקסימום יאמר שלא יכול. הוא הגיע והוציא אותי.. ואם לא יכל אז הפנה אוותי לענני. הפעם השניה שזכורה לי.. הייתה ממש מלחיצה. לפני מבצע מגן וחץ עשו דרך נסיעה חדשה ולא הבנתי איך נוסעים.. בקיצור נתקעתי. ממש הייתי לחוצה. כי עמדתי במקום. לא ידעתי להסביר איך נכנסתי לברוך. ופחדתי שפתאום יתחילו הטילים. היתה אזהרה ועוד לא התחיל.. בקיצור.. אבי בא להציל אותי. ענת דימשיץ.
אבי היקר, אתה לנצח תישאר אבי שיגועים שלנו שדאג לנו כל כך כשהיינו בקיבוץ כל יום. אתה בליבנו, גרעין פיסטוק.
זוכרים אותך ואת הצילומים היפים שלך במועדון לחבר. יהי זכרך ברוך. קיבוצניקים.
*הטקסטים מאושרים באופן ידני ונוספים מעת לעת
כל הזכויות שמורות לקיבוץ חולית | לשליחת מידע נוסף יש למלא בטופס צור קשר